לצערנו אנו עדים או שומעים על מקרים רבים שבו נהג פוגע בהולך רגל או ברוכב אופניים ומשאיר אותו לבדו חבול ופצוע מבלי להזעיק עזרה ואף מבלי להשאיר את פרטי הרכב והביטוח בקיצור תאונת פגע וברח.
והשאלה מי יפצה את הנפגע ?
אני אנסה לעשות לכם סדר בעניין.
ראשית בתאונות "רגילות", כשנפגע הולך רגל והנהג עוצר ומוסר את פרטיו, יקבל הולך הרגל פיצוי ממבטח הרכב בביטוח חובה.
אולם כאשר הנהג ברח ממשיך בדרכו ומתעלם מן הנפגע, האם הנפגע לא יהיה זכאי לקבל פיצוי מאיש?
לעניין זה קמה קרנית - הקרן לפיצוי נפגעים עקב תאונת דרכים.
תפקידה של קרנית הוא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים עפ"י החוק ואין ביכולתו לתבוע פיצוי בשל אחת מן הסיבות הבאות:
1. הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע- זהו המקרה הקלאסי של "פגע וברח".
2. אין לנוהג ביטוח או שקיים ביטוח אשר לא מכסה את אותה חבות.
3. קיים ביטוח אך המבטח מצוי בקשיים, למשל- חברת הביטוח נמצאת בפירוק ואינה יכולה לשלם כל פיצוי בשל כך.
לעניין זה ראה המחוקק לנגד עיניו את הבעייתיות הצפויה במקרים מעין אלה, ועל כן מכוח סעיף 10 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הוקמה הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים הידועה בשם "קרנית".
דרישות החוק :
כאמור במקרה של "פגע וברח", כאשר אותו נהג עבריין דרס אדם ומיד נמלט מן הזירה, אין ספק בחובתה של קרנית לפצות את הנפגע.
אך מה באשר למקרים ה"אפורים" יותר? לדוגמא: אדם נפגע פגיעה קלה מרכב, סבר שמדובר במשהו מינורי, וחש אי נעימות לבקש את פרטי הרכב והביטוח מן הנהג הפוגע. בינתיים, הספיק הנהג הפוגע להתרחק מן המקום וכעת לא ידועה זהותו.האם במקרה זה "קרנית" תחוב בתשלום פיצוי לנפגע?
בגלל אותם מקרי "ביניים", פיתחה הפסיקה את הדרישה ל"שקידה סבירה". למה הכוונה?
אין די בכך שהנפגע אינו יודע מיהו הנהג האחראי לתאונה. עליו להוכיח ששקד במידה סבירה לאתר את הנהג ושלא הצליח בכך.
בעבר, בתי המשפט נהגו לדחות תביעות כאשר נפגעים לא הוכיחו במידה מספקת את העובדה שלא הצליחו לאתר את הנהג הפוגע, אלא שהמגמה הזו מותנה ע"י ביהמ"ש העליון, שפירש את דרישת השקידה הסבירה בפרוש המביא בחשבון את מצוקת הנפגע בסמוך להתרחשות התאונה, אך בוחן גם את תום הלב של הנפגע שתובע את קרנית.
במקרים הקשים, כשהנפגע מוטל שותת דם לצד הדרך,אין כלל ציפייה שינסה לאתר את הנהג כמובן.
במקרים קלים יותר, ובמיוחד באם הנהג פינה את הנפגע לבית חולים ולנפגע הייתה הזדמנות לבקש את פרטיו של הנהג, אך לא עשה כן - אז בהחלט יבדוק ביהמ"ש האם קיימת זכאות לפנות לקרנית. מובן שאם הנפגע היה במצב נפשי טראומטי- תקטן הציפייה ממנו לדרוש את פרטי הנהג והביטוח, אך באם היה בהכרה מלאה וחש בטוב, הציפייה גדלה כמובן.
יש לזכור כי במקרה של תאונת דרכים, באם קיימת אפשרות לקבל את פרטי הנהג והרכב הפוגע, רצוי לעשות כן, ולהימנע מהתדיינות מול "קרנית".
ולסיכום היו זהירים בכבישים ובעזרת השם לא נדע עוד תאונות.
